פסק-דין בתיק ת"א 154683-09

רקע

מונחת לפניי תביעתו של מר אבשלום סיני, יליד 1983 (להלן: "התובע") לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לו ביום 22.05.08 עת נהג ברכב בעל מ.ר 1935764 והתנגש במשאית. התאונה הוכרה כתאונת עבודה (להלן: "התאונה").

מגדל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת") היא חברת הביטוח אשר ביטחה את הרכב בזמנים הרלוונטיים.

לאחר שמונה מומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום האורטופדיה ולאחר שהגישו הצדדים תחשיבי נזק מטעמם, הצעתי לצדדים ביום 24.02.11 להגיע להסדר פשרה על בסיס הצעת בית המשפט בהתאם לסיכויים ולסיכונים כפי שהשתקפו בפניי בשלב זה.

ביום 17.03.11 הודיע התובע כי הוא מקבל את הצעת בית המשפט.  ביום 11.05.11 נתקבלה הודעה נוספת מטעם התובע ולפיה הוא מבקש לחזור בו מהסכמתו להצעת בית המשפט. כיבדתי את עמדת התובע וציינתי שאין מנוס מלהכריע בתיק לפי הכלל של "ייקוב הדין את ההר" וקבעתי את התיק לישיבת הוכחות.

בישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 22.01.12 העיד התובע וב"כ הצדדים סיכמו את טענותיהם בע"פ.

משעסקינן בתאונת דרכים כמשמעותה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד") ומשהודה ב"כ הנתבעת בחבות בקדם המשפט שהתקיים ביום 27.10.09, אעבור לדון לעניין הנכות והנזק.

הנכות הרפואית

בקדם משפט שהתקיים ביום 27.10.09 מינתה כב' השופטת שריר כמומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום האורטופדיה את ד"ר יורם אנקשטיין בהתאם להסכמת הצדדים. בחוות הדעת שהוגשה ביום 09.05.10 כתב המומחה כי התובע התלונן בפניו על כאבים בגב התחתון ללא הקרנה לגפיים וכי הוא מתקשה בתנועות כיפוף הגב ובהרמת משא. כמו כן טען התובע כי הפסיק לעבוד וכן הפסיק כל פעילות ספורטיבית. בפרק 'הבדיקה' כתב המומחה כי תבנית הליכתו של התובע תקינה וכי תנועות גופו חופשיות. בבדיקה הקלינית שערך המומחה לעמוד השדרה המתני נכתב כי טווח התנועות מלא ובבדיקה הנוירולוגית נכתב כי הכח הגס, ההחזרים ותחושה תקינים בארבע גפיים כמו כן נכתב כי לא נצפה דלדול שרירים. בפרק 'המסקנות' כתב המומחה כי כאב גב מתועד ביום התאונה בחדר המיון וברשומה בקופת חולים לאחר מכן. המומחה מציין כי על אף שהתובע העיד בפניו כי לא סבל עובר לתאונה מכאב גב תחתון הרי שברשומה רפואית שהוצגה בפני המומחה מתועדות פניות לרופאים צבאיים עם תלונות על כאבי גב תחתון. המומחה כותב כי קיים קשר סיבתי בין התאונה לבין כאב הגב עליו מתלונן התובע אולם מדובר בהחמרה של מצב קודם. המומחה מציין כי על סמך ממצאי הבדיקה הגופנית שערך הרי שלא נותרה לתובע נכות רפואית צמיתה.
כתוצאה מהתאונה נגרמה לתובע נכות רפואית זמנית בשיעור 20% למשך שנה.

לאור תשובותיו המשכנעות של המומחה לשאלות ההבהרה שהופנו אליו מטעם התביעה ולאור העובדה שהמומחה לא זומן לעדות ומשלא מצאתי כל סיבה לסטות מקביעותיו אני מקבל את חוות הדעת וקובע כי לתובע לא נותרה נכות רפואית צמיתה בעקבות התאונה.

הנכות התפקודית

ב"כ התובע המלומדת לא טענה באופן ישיר בסיכומיה לעניין הנכות התפקודית של התובע אף בתחשיב הנזק שהוגש מטעם התביעה לא ניטען לעניין זה. ב"כ הנתבעת המלומד טען בסיכומיו כי המומחה הביע דעתו לגבי אמינותו של התובע עת הסתיר ממנו פרטים מהותיים אודות עברו הרפואי והביע תמיהה על כי התובע הפסיק לעבוד לאחר התאונה. המומחה ציין כי אין ברשומות הרפואיות אישורי מחלה לתקופה כלשהי או פניה לרופא תעסוקתי. ב"כ הנתבעת טען כי המומחה הכיר אמנם בנכות זמנית למשך שנה אך לא ציין כי נכות זמנית זו מנעה מהתובע לעבוד בעבודה פיזית כלשהי לאחר התאונה, ושבחר התובע לא לזמן את המומחה לעדות בבית המשפט אין ספק שלתובע לא נותרה נכות רפואית או תפקודית.

לאחר שעברתי על המסמכים הרפואיים שצורפו לתיק בית המשפט, על חוות דעת המומחה, שאלות ותשובות הבהרה ועל עדותו של התובע, סבורני כי לתובע לא נותרה כל נכות תפקודית כתוצאה מהתאונה.

הפסדי השתכרות

ב"כ התובע המלומדת טענה כי התובע עבד החל ממרץ 2007 כטכנאי מחשבים כאשר עבודתו הייתה כרוכה בהרמת מחשבים כבדים, נסיעות ממושכות והעברת ציוד מהרכב לבתי העסק. הוא שב לעבודתו זו לאחר התאונה אולם התקשה לתפקד בה וכעבור 4 חודשים פוטר. ב"כ התובע טענה כי מקרות התאונה ועד פיטורי התובע הוא קיבל שכר ממעבידו אולם עיון בתלושי השכר מלמד כי השכר היה נמוך יחסית אשר על כן טענה ב"כ התובע כי יש לפצותו בגין הפסדיו בפועל - הפסד חודשי של כ - 1,300 ש"ח למשך 3 חודשים. עוד טענה ב"כ התובע כי המומחה קבע נכות זמנית למשך שנה כך שבתשעת החודשים שלאחר פיטוריו יש לפצות את התובע על פי מכפלת שכרו עובר לתאונה באחוזי הנכות הזמנית העולים כדי סך של 11,300 ש"ח. סה"כ הפסדי ההשתכרות של התובע לטענת התביעה 15,200 ש"ח.

ב"כ הנתבעת טען כי לתובע אושרו על ידי המל"ל 29 ימי אי כושר עד ליום 20.6.08 אשר בגינם שולם לתובע דמי פגיעה בסך 4,236 ש"ח שהועברו לחשבון התובע. עוד טען ב"כ הנתבעת כי עיון בתלושי השכר מלמד שבחודש יוני 2008 בו כביכול נעדר התובע מעבודתו 20 ימים מתוך החודש השלם עמד שכרו על 4,302 ש"ח. בתלושי השכר של חודשים מאי ויוני 2008 (חודש התאונה והחודש שלאחריה) לא מצוינת כל העדרות ואין כל אזכור לתשלום בגין ימי מחלה. מדובר בתלוש סטנדרטי שאינו מראה על העדרות כזו או אחרת ונסיונו של התובע להסביר זאת על ידי סגנון עבודתו של מעבידו - נידון לכישלון שכן המעביד לא זומן להעיד.

ב"כ הנתבעת טען לחילופין, כי גם אם נאמר שהתובע נעדר מעבודתו הרי שהפסדיו בחודש התאונה עומדים על 52 ש"ח (ביחס לשכרו עובר לתאונה). בחודש יוני 2008, החודש שלאחר התאונה עמד ההפסד על סך של 1,395 ש"ח כך שלמעשה הפסדיו של התובע היו 1,447 ש"ח בעוד שהתובע קיבל מהמל"ל סך של 4,236 ש"ח.

כמו כן טען ב"כ הנתבעת כי לא הוכח שפיטורי התובע קשורים לתאונה ולא הובא כל ראיה אודות אופי העבודה. התובע לא הביא את מעבידו או כל אדם אחר להעיד. מעדותו של התובע למדנו לראשונה שהתובע פנה ללשכת התעסוקה לאחר התאונה היה במספר ראיונות וקיבל דמי אבטלה למשך למעלה מ - 60 יום. בנוסף ציין ב"כ הנתבעת כי התובע לא צירף לתיק בית המשפט את תלושי השכר לחודשים ספטמבר ואוקטובר 2008 מהם היה ניתן ללמוד מהו סכום פיצויי הפיטורים אותו קיבל. ב"כ הנתבעת טען עוד כי במידה ובית המשפט יקבל את הטענה שהפיטורים נגרמו בעקבות התאונה הרי שיש לנכות את דמי הפיטורים מסך הפיצוי.